הוא הותיר אחריו בכתובים חמישה עשר ספרי שירה, ועוד מן הכתוב; הוא הותיר אחריו אנשים שמצאו בעזרתו את דרכם, דרך הכתיבה, ידידים, משוררים, סופרים - כאלה שדרך כוכבם וכאלה שהסתפקו בדרך שמצאו בעזרתו, כאלה שפרסמו ומפרסמים בבמות שונות, וכאלה שזו היתה אפיזודה חולפת בחייהם. ומעל דפי 'עתון 77', בכרכים, התופסים כבר מקום נכבד על המדפים, אפשר לראות משהו מההיסטוריה של הספרות העברית בשלושים השנים האחרונות.
ובכל זאת, למרות התיעוד הנרחב, למרות המשקעים שנותרו אחרי לכתו של יעקב, הגליון הקרוב מנסה לאחוז בעוד משהו, לפני שיהפוך לזיכרון. בגליון הזה ביקשנו מכותבים שהיה להם קשר ליעקב ול-'עתון 77' (שלעתים כה תכופות היו אחד), לבחור שיר משל יעקב וללוות אותו במספר מילים. ניסינו לתת ביטוי לקשר המיוחד הזה בין קולו של המשורר לקולו של העורך; לומר - ולקבל - שלום אחרון לפני שנטרקת הדלת מאחרי האיש שפתח לאחרים דלתות כה רבות.
ההחלטה היתה כמעט מהבטן, ללא ישיבות מערכת ממושכות או דיונים. הצעה שנפלה על שולחננו, כמו שאומרים, מיותֵר מכיוון אחד, והתקבלה מיד. השאיפה היתה להוציא את הגליון הזה, החותם את שנת 2006, במלאת 30 למותו של יעקב. ההיענות לפנייתנו היתה נדיבה, רחבה. לא לכולם פנינו, לא עם כולם הצלחנו ליצור קשר, ואנחנו מתנצלים מראש בפני כל מי שרצו להשתתף בגליון ואינם משתתפים בו.
אנחנו מקווים, שאותם אנשים שליוו את העתון בנדיבות במשך שנות קיומו בחיי יעקב, ימשיכו ללוותו בעתיד.
וכמו שיעקב היה אומר, מדי חודש, במדורו 'לפי שעה': להתראות בגליון הקרוב.
עמית ישראלי גלעד, מיכאל בסר, מערכת 'עתון 77'