האם השפה שאנחנו, הישראלים, מדברים היא שפה שמית? הבלשן פרופ' גלעד צוקרמן טוען כי בניגוד למה שרובנו מניחים, השפה שבה אנחנו מדברים, אותה הוא מכנה "ישראלית", לא התפתחה משפת המקרא בלבד, אלא היא שפה שמית והודו-אירופית כאחד; כלומר, שפה שהעברית והיידיש שימשו לה תורמות עיקריות. ושוב, בניגוד למה שרובנו מניחים, היידיש אינה משהו שניכר רק בסלנג, אלא היא הורה אמיתי של השפה. זאת, למרות הרצון העז של המייסדים לראות בשפה המשך ישיר לשפת המקרא, רצון שהוא גם אידיאולוגי ופוליטי. במרכזו של הגליון עומד מאמרו הנרחב של פרופ' גלעד צוקרמן - ישראלי דבר ישראלית - נפלאות השפה הישראלית (המאמר יופיע בשני חלקים).
*
ועוד על שפה ופוליטיקה: שלט הוא מכשיר לעיצוב התודעה הלאומית, טוען מאיר מרגלית במאמרו על מדיניות הקיפוח העירונית במזרח ירושלים.
דוד ארן בוחן דרך תרגום "הניבלונגים" את משמעות המושג "שלום של ניצחון", ושירו של איתן קלינסקי, 'מורה לשפה עברית מובסת', עדיין אקטואלי.
*
הגליון פותח במחזור "חוות מעון בנחלת שמעון" של יחיאל חזק, שרשימה על ספר שיריו האחרון מופיעה בהמשך. שיריהם עזי הביטוי של יובל פז ושל משה דור - גם אם נכתבו לפני מלחמת לבנון השנייה, כפי שמעיד דור על שיריו - הרי הם צופים קדימה ואחורה באי-נחת מטרידה.
*
יעקב בסר המנוח האמין בכוחה של הספרות, בכוחן של המילים, בכוחו של כתב-העת לסמן כיוון. למרות הקשיים הבלתי פוסקים והקיצוצים המאיימים תדיר על קיומו של 'עתון 77', אנחנו שותפים לעמדה אופטימית זו.
*
ועניין אחרון. לצערנו, אנו נאלצים להעלות את מחיר הגליון ואת דמי המנוי של העתון, לאחר תקופה ארוכה שבה נמנענו מכך. אנו מקווים שהקוראים יקבלו בהבנה את הצעד ההכרחי להמשך קיומו והופעתו של 'עתון 77'.
*
בגליון הקודם, שהוקדש ליעקב בסר, נשמטו לצערנו ארבע השורות המסיימות את השיר 'בראשית צווחה אמי', שאליו התייחס רן יגיל. להלן, השיר במלואו:
בראשית צווחה אמי/ יעקב בסר
בְּרֵאשִׁית
צָוְחָה אִמִּי מֵחֲמַת פְּקַעַת הַכְּאֵבִים
לֹא מַלְאָךְ חַג מִמַּעַל לְרָאשִׁי
אַחֲרֵי כֵן
בָּרָא אֱלֹהִים עֲרָפֶל בִּלְתִּי חָדִיר
וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים לָרֹב
וְשֶׁלֶג
וּבַסּוֹף רָגְעוּ הַמַּיִם
וְצָפָה פִּנַּת הַמִּשְׂחָקִים שֶׁהֵחֵלָּה לְהִתְפַּזֵּר בִּן רֶגַע
בְּגַן הַיְּלָדִים
עַל סַף הַנָּהָר (שְׁמוֹ לֹא אֶזְכֹּר)
נֶעֱקְרוּ הַמַּגְלֵשָׁה
סֻלָּם-הַטִּפּוּס
הַמִּיקִימָאוּז
הַמְּצֻיָּר עַל הַקִּיר
יָרַד בְּהִתְפּוֹרֵר הַטִּיחַ
בִּמְהֵרָה
עָלוּ בַּעֲרוּגוֹת הַגַּן
אֵפֶר
לְטָאוֹת אָפֹרוֹת-עָשָׁן
תָּקְעוּ זְנָבָן בַּשָּׁמַיִם.
( בסבך השורשים, 1966)