פאר פרידמן

 modest

היא התיישבה יחפה ליד הפסנתר והניחה את אצבעותיה על הקלידים. מוסורגסקי ליטף את מצחה והבריש את שערה באצבעותיו. רגע, אמרה לו, עוד לא הגיע הזמן. לא, ענה לה, עוד לא הגיע הזמן. הכל בזמן ובמקום הנכון, אמרה לו. כן, ענה, הכל בזמן ובמקום הנכון. מוֹדֶסְט, פנתה אליו, מוֹדֶסְט, והוא השפיל מבטו אליה ולחש בשאלה את שמה, והיא הביטה בו ושאלה אם ירצה כוס יין. אני לא באמת כאן, ענה לה. גם אני לא באמת כאן, ענתה לו, ואצבעותיה רקדו על הקלידים.