תאריכים עגולים, אירועי תשתית וחייזרים

תאריכים עגולים תמיד מעוררים את הרצון לציון, להנכחה, להתייחסות. לפעמים יש רושם, כי כל תאריך הוא תאריך המסמן אירוע כלשהו, אבן דרך. השנה הזאת מתנהלת בסימן שנת השישים למדינת ישראל. השנה הזאת מציינת גם שבעים שנה להסכם מינכן, סיפוח חבל הסודטים, האנשלוס וליל הבדולח, כל אלו התרחשו ב- 1938.

*

בפתח הגליון שירו של ויליאם באטלר ייטס, 'הביאה השנייה', שנכתב בשנת 1919, שנה לאחר מלחמת העולם הראשונה ונוכח המהפכה הבולשביקית. השיר, המבטא חרדה קיומית מסדרי העולם המשתנים, מעיד על הרלוונטיות של מה שהיה למה שמתרחש.

*

חלקו של הגליון הזה מתייחס מכמה נקודות מבט לנושא הטעון, שהשלכותיו על ההיסטוריה, על חיינו בהווה ומכאן שגם על הנכתב הנאמר והמתרחש בשדה התרבות והאמנות אינן חדלות מלהעסיק אותנו - שואת יהודי אירופה. וראו, הראיון של יהודית כפרי עם ינינה אלטמן על ספרה הוורד הלבן, על המחתרת האנטי נאצית; תרגום מרוסית לשני סיפורים מתוך דברי הימים של הטירוף, טרילוגיה שכתבו יעקב ורחובסקי וולנטינה טירמוס, שהיו ילדים בעת שאודסה נכבשה על ידי הצבא הרומני (ששיתף פעולה עם הנאצים במלאכת הגירוש וההשמדה), רואה אור לראשונה בעברית; ומזווית הראייה הילדית נכתב גם סיפור הזיכרון של בתיה שיין, על גטו וארשה אחרי המלחמה. רן יגיל בסיפורו נוגע בנושא שכמעט לא טופל, חלקם של מי שנשלחו למשימות ההצלה, בדמותו יוצאת הדופן של הרב עוזרי והפרשנות הייחודית שהוא מעניק לקשר שבין אז והיום. ועוד בגליון: שיריו של דן לזר, ששואה זו התרחשה שנים רבות בטרם נולד, ובחינה תרבותית של הקשר בין יהדות פולין שנמחקה ומשומרת היום בידי פולנים לזיכרון הפולני, ושל "פאוסט" בתודעה הגרמנית והמערבית במאמריהם של אנמריה אורלה בוקובסקה ושל דוד ארן.

מעניין לציין כי באותה שנה נגרמה היסטריה המונית דווקא בעקבות שידור הרדיו של אורסון וולס - "מלחמת העולמות" - על פלישת חייזרים מהמאדים. במבט לאחור, זה קוריוז של ממש.

קריאה נעימה

העורכים