משוררת המפלגה
חיה קדמון היתה אחת הדמויות הרומנטיות ביותר שידעה המפלגה הקומוניסטית. אשה גדולה, עצמות לחייה גבוהות, ושערה אסוף בפקעת לאחור, כדרך הבלרינות הרוסיות. בנשפי המפלגה או ביער הצבא האדום היתה עומדת על הבמה, זרועותיה פרושות אל-על כמבקשת לחקוק את כולם, ובקול אדיר ומלא פאתוס היתה קוראת משיריה לקול תרועת הקהל...
דרך חייה מן הסתם הוסיפה אף היא לקסם שהקרינה נוכחותה. היא צמחה מלב לבו של היישוב הוותיק: גדלה במושב כפר יחזקאל, סיימה את גימנסיה הרצליה, היתה חברת קיבוץ ונבחרה להנהגה הראשית של השומר הצעיר. במפלגה, שמרבית חבריה היו עולים שבאו מקרוב, הרשימה ביוגרפיה שכזאת במיוחד...
חיה קדמון היתה נכס עצום למק"י. היא הצטרפה עם השמאל של סנה, ומיד כבשה לעצמה את המעמד הבלתי מעורער של משוררת המפלגה. ידיעותיה הרחבות בספרות העברית ובספרות הכללית כאחד עשוּה עד מהרה לעמוד התווך של המוסף הספרותי של "קול העם". היא הרבתה לכתוב מאמרי ביקורת, רבים מהם על הספרות הרוסית, תרגמה לעברית משיריהם של משוררים מהפכנים ופרסמה שירים רבים מפרי עטה.
...היה לה כוח לשוני לא מבוטל, אך בניגוד לאלכסנדר פן אשר מכוח כשרונו הגדול ובתוקף מזגו הסוער הצליח לפרוק, אולי נגד רצונו, את עול המשמעת שכפה על עצמו, החמירה חיה קדמון עם עצמה מאוד בבוחרה את נושאי שירתה...
ב"קול העם" נתפרסמו שירים רבים משלה, רובם כתובים בסגנון שלונסקאי כבד, כמו "לפי שעון מסקבה" שנכתב עם נחיתת ה"לוניק" על הירח, "הפגנה בחיפה" "למפלגתי תודה" ו"משירי נצרת", אשר נכתב לאחר התנפלות המשטרה על הפגנת האחד במאי בנצרת. השיר "תאומים ילדה אותנו זו הארץ" [ש] ...עסק ביחסים שבין יהודים לערבים, זכה בחוגי המפלגה לציטוטים עד אין סוף...
בשנתה האחרונה, והיא חולה במחלה אנושה, כתבה חיה קדמון גם כמה שירים ליריים, חלקם מפתיעים ביופיים, כאילו ידעה שלא נותר לה עוד זמן לכתיבת שירים על אתל ויוליוס רוזנברג או על הפגנה בחיפה...
מותה ב-1960 היה למפלגה אבדה שאין לה תחליף...
בת 42 היתה, במלוא כוחה, הנסיכה האהובה של המפלגה. נסענו כולנו ללוויה. מסע ההלוויה צעד ברחובות תל אביב והשתתפו בו נציגי השגרירות הסובייטית ונספחי תרבות של ארצות הדמוקרטיה העממית.
...ספדו לה על קברה משה סנה ואלכסנדר פן, ובסיום הושר האינטרנציונל.
סיפורה של חיה קדמון הוא גם סיפור האהבה היפה ביותר והעצוב ביותר שידעה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. רוברט פארקאש, ביולוג במקצועו, נולד בארצות הברית ושירת בצבא האמריקני. לאחר מלחמת העולם השינה הצטרף למפלגה הקומוניסטית בארצות הברית ובתקופת הרדיפות המקארתיסטיות הגיע לארץ...
לאחר מותה כתב רוברט פארקש שיר המוקדש לאותה "אשה מאופללת שיער, הכותבת שירים ליד שולחן עץ חום", שהיתה אשתו. השיר תיאר את צמיחתו בין יערות עצי האוג של קליפורניה, את פגישתם בירושלים, את סיפור אהבתם ואת סיפור מותה...
שמונה חודשים לאחר מותה של חיה קדמון נפטר גם רוברט פארקאש ממחלת שיתוק פתאומית ... אי אפשר היה שלא לחשוב כי לבו נשבר בקרבו.
מתוך ספרה של נסיה שפרן שלום לך קומוניזם, הוצאת הקיבוץ המאוחד קו אדום 1983, בפרק: "משוררי המפלגה"