עיתון 77

מחמוד דרוויש

כפרחי השקד או רחוק יותר

(קטעים)

תירגמו מערבית עפרה בנג'ו, שמואל רגולנט

כאילו שמחתי

כְּאִלּוּ שָׂמַחְתִּי: שַׁבְתִּי. לָחַצְתִּי עַל
פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, וְהִמְתַּנְתִּי...
שֶׁמָּא אֵחַרְתִּי. אִישׁ אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת, אֵין
רַחַשׁ בַּמִּסְדְּרוֹן.
נִזְכַּרְתִּי שֶׁמַּפְתְחוֹת בֵּיתִי עִמִּי, וְהִתְנַצַּלְתִּי
בִּפְנֵי עַצְמִי: שְׁכַחְתִיךָ, אָנָּא הִכָּנֵס
נִכְנַסְנוּ... אֲנִי הָאוֹרֵחַ בְּבֵיתִי וְהַמְּאָרֵחַ.
הִבַּטְתִּי אֶל מִכְלוֹל הָרִיק וְלֹא
רָאִיתִי זֵכֶר לְעַצְמִי, אוּלַי... אוּלַי לֹא הָיִיתִי כָּאן.
לֹא רָאִיתִי הִשְׁתַּקְּפוּת בַּמַּרְאוֹת. חָשַׁבְתִּי: הֵיכָן
אֲנִי, וְצָעַקְתִּי לְהָעִיר עַצְמִי מֵהַהֲזָיָה
וְלֹא עָלָה בְּיָדִי... נִשְׁבַּרְתִּי כְּאוֹתוֹ קוֹל הַמִּתְגַּלְגֵּל
עַל הָרִצְפָּה. אָמַרְתִּי: מַדּוּעַ חָזַרְתִּי אִם כָּךְ?
הִתְנַצַּלְתִּי בִּפְנֵי עַצְמִי: שְׁכַחְתִּיךָ, צֵא אִם כֵּן!
וְלֹא עָלָה בְּיָדִי. הָלַכְתִּי לַחֲדַר הַשֵּׁנָה
וְהַחֲלוֹם הִתְפָּרֵץ לְעֶבְרִי, חִבְּקָנִי וְשָׁאַל:
הַאִם הִשְׁתַּנֵּיתָ? אָמַרְתִּי הִשְׁתַּנֵּיתִי, כִּי טוֹב
לָמוּת בַּבַּיִת מֵאֲשֶׁר תַּחַת גַּלְגַלֵּי מְכוֹנִית
בְּדַרְכָּהּ לְכִכַּר רֵיקָה!

אינני מכיר את האיש הזר

אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הָאִישׁ הַזָּר וְלֹא אֶת מַעֲלָלָיו....
רָאִיתִי לְוָיָה וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי הָאָרוֹן,
כְּמוֹ הָאֲחֵרִים בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן לְאוֹת כָּבוֹד.
לֹא רָאִיתִי סִבָּה לִשְׁאוֹל: מִי הוּא הָאִישׁ הַזָּר?
הֵיכָן חַי וְכֵיצַד מֵת [סִבּוֹת הַמָּוֶת
רַבּוֹת, בֵּינֵיהֶן כְּאֵב הַחַיִּים].
שָׁאַלְתִּי עַצְמִי: הַאִם הוּא רוֹאֶה אוֹתָנוּ
אוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה אֲבַדּוֹן וּמֵצֵר עַל הַסּוֹף? יָדַעְתִּי
שֶׁלֹּא יִפְתַח אֶת הָאֲרוֹן הַמְּעֻטָּר בְּסִגָּלִיּוֹת כְּדֵי
לְהִפָּרֵד מֵעָלֵינוּ, לְהוֹדוֹת לָנוּ וְלִלְחוֹשׁ אֶת הָאֱמֶת
בְּאָזְנֵנוּ [מַהִי הָאֱמֶת?]. אוּלַי הוּא, כָּמוֹנוּ, מְקַפֵּל
אֶת צִלּוֹ בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה. אֶלָּא שֶׁהוּא הָיָה הָאָדָם הַיָּחִיד
אֲשֶׁר לֹא בָּכָה הַבֹּקֶר הָזֶּה,
וְלֹא רָאָה אֶת הַמָּוֶת הַמְּרַחֵף מֵעָלֵינוּ כְּבַז-הַצַּיָּדִים
[כִּי הַחַיִּים הֵם בְּנֵי דוֹדִים שֶׁל הַמֵּתִים, וְהַמֵּתִים
יְשֵׁנִים בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט]
וְלֹא רָאִיתִי סִבָּה לִשְׁאוֹל: מִי הוּא הָאִישׁ
הַזָּר וּמַה שְׁמוֹ? [שׁוּם בָּרָק אֵינוֹ זוֹהֵר בִּשְׁמוֹ]
וְהַהוֹלְכִים אַחֲרָיו עֶשְׂרִים אִישׁ מִלְּבַדִּי [אֲנִי מִלְּבַדִּי]
וְתָהִיתִי בְּלִבִּי בְּשַׁעַר הַכְּנֵסִיָּה:
אוּלַי הוּא סוֹפֵר אוֹ פּוֹעֵל אוֹ פָּלִיט
אוֹ גָנַב, אוֹ רוֹצֵחַ... אֵין זֶה מְשַׁנֶּה
וַהֲלֹא הַמֵּתִים שָׁוִים הֵם בִּפְנֵי הַמָּוֶת... אֵינָם מְדַבְּרִים
וְאוּלַי גַּם אֵינָם חוֹלְמִים...
לְוָיַת הָאִישׁ הַזָּר יָכְלָה לִהְיוֹת לְוָיָתִי שֶׁלִּי
לוּלֵא צַו אֱלוֹהִי שֶׁדָּחָה אוֹתָהּ
בִּגְלַל סִבּוֹת רַבּוֹת
בֵּינֵיהֶן: מִשְׁגֶּה גָדוֹל בַּפּוֹאֶמָה!

שכחה עננה במיטה

שָׁכְחָה עֲנָנָה בַּמִּטָּה. נִפְרְדָה מִמֶּנִי
בְּחָפְזָה וְאָמְרָה: אֲנִי אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ.
אַךְ הִיא שָׁכְחָה עֲנָנָה בַּמִּטָּה. כִּסִּיתִיהָ בְּמֶשִׁי
וְאָמַרְתִּי לָהּ: אַל תָּעוּפִי וְאַל תֵּלְכִי בְּעִקְבוֹתֶיהָ.
הִיא תָּשׁוּב אֵלֶיךָ.
[צִפֳּרִים כְּחֻלּוֹת, אֲדֻמּוֹת,
צְהֻבּוֹת הָיוּ גומעות מַיִם מֵעֲנָנָה
שֶׁחָלְפָה לְאִטָּהּ בְּהִתְבּוֹנְנָה עַל כְּתֵפֶיהָ]
כְּשֶׁתָּשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ, בְּלִי פָּמַלְיָה שֶׁל צִפֳּרִים,
הִיא תָּבִין שֶׁהָאֲוִירָה הִשְׁתַּנְּתָה
בְּמִישׁוֹר הַכְּתֵפַיִם, וְשֶׁהָעֲנָנִים הִתְאַדּוּ
אָז תִּזָּכֵר בְּמַה שֶׁשָּׁכְחָה: עֲנָנָה
בְּמִטָּתִי, אָז תַּחֲזוֹר לְהָשִׁיב לְעָצְמָהּ
אֶת גִּנּוּנֶיהָ הַמַּלְכוּתִיִּים בַּעֲנָנָה...
שָׂמַחְתִּי לְאֵידָהּ וְחִיַּכְתִּי.
וְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְמִטָּתִי לָנוּחַ
בְּמֶטָפוֹרָה, הַמַּיִם הִרְטִיבוּנִי.

כשאת איתי

כְּשֶׁאַתְּ אִתִּי אֵינֶנִּי אוֹמֵר: עַכְשָׁו, כָּאן
אֲנַחְנוּ יַחַד. אֲנִי אוֹמֵר: אֲנִי, אַתְּ
וְהַנֵּצַח-בְּשׁוּם מָקוֹם מְרַחֲפִים
אֲוִיר וּמַיִם. אָנוּ מְפָרְקִים אֶת הַסְּמָלִים. מַעֲנִיקִים שֵׁמוֹת
מְקַבְּלִים שֵׁמוֹת וְאֵינֶנּוּ מְשִׂיחִים אֶלָּא כְּדֵי לָדַעַת כַּמָּה
אֲנַחְנוּ אֲנַחְנוּ... וְשׁוֹכְחִים אֶת הַזְּמַנִּים וְהָעִתִּים
אֵינֶנִּי זוֹכֵר בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ נוֹלַדְתְּ אַתְּ,
וּמֵאֵיזוֹ אֲדָמָה קַמְתִּי אֲנִי לִתְחִיָּה.
אֲוִיר וּמַיִם וַאֲנַחְנוּ עַל הַכּוֹכָב כִּשְׁתֵּי צִפֳּרִים
כְּשֶׁאַתְּ אִתִּי הַשְּׁתִיקָה מִתְכַּסָּה זֵעָה, הַצַּחוּת
דּוֹמַעַת מֵעֲנָנִים, הַמַּיִם בּוֹכִים, וּבוֹכֶה הָאֲוִיר
עַל עַצְמוֹ כֹּל אֵימַת שֶׁמִּתְאַחֲדִים שְׁנֵי הַגּוּפִים
וְאֵין אַהֲבָה בָּאַהֲבָה,
זוֹהִי רַק תְּשׁוּקַת הַנְּשָׁמָה לָעוּף לַמֶּרְחָקִים

עכשיו אחריך

עַכְשָׁיו אַחֲרַיִךְ... אֵצֶל חָרוּז הוֹלֵם
וְגָלוּת, מֵיטִיבִים הָעֵצִים אֶת עֲמִידָתָם וְצוֹחֲקִים.
זֶהוּ קֵיץ-הַסְּתָיו... כְּחֻפְשָׁה שֶׁלֹּא
בְּעִתָּהּ, כְּמִנְהָרָה בַּזְּמַן וּכְאֶתְנָח
בַּהִמְנוֹן

קֵיץ-הַסְּתָו הוּא כְּהִשְׂתָּרְגוּת הַיָּמִים סְבִיב גַּן יָרָק
שֶׁטֶּרֶם הִבְשִׁילוּ פֵּרוֹתָיו אוֹ סְבִיב סִפּוּר
שֶׁלֹּא הֻשְׁלַם: יֵשׁ בְּקִרְבֵּנוּ עוֹד שְׁנֵי שְׁחָפִים
הֶחָגִים מִן הָרָחוֹק אֶל הָרָחוֹק

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹהֶלֶת בָּרְחוֹבוֹת, וְהַנָּשִׁים
הַיּוֹרְדוֹת מֵעַרְשָׂן, צוֹחֲקוֹת צוֹחֲקוֹת,
טוֹבְלוֹת בְּשִׁמְשָׁן הַפְּנִימִית, עֵירֻמּוֹת עֵירֻמּוֹת.
זֶהוּ קֵיץ-הַסְּתָיו הַמַּגִּיעַ מִזְמַן חָדָשׁ
נוֹסָף.

קֵיץ-הַסְּתָיו מוֹשְׁכֵנִי וּמוֹשְׁכֵךְ: חַכּוּ, אַתֶּם הַשְּׁנַיִם,
אֶפְשָׁר שֶׁסּוֹף אַחֵר, יָפֶה יוֹתֵר מְצַפֶּה לָכֶם
לִפְנֵי תַּחֲנַת הַמֶּטְרוֹ. אוּלַי הַהַתְחָלָה נִכְנְסָה
לְבֵית הַקָּפֶה וְלֹא יָצְאָה אַחֲרֵיכֶם. אוּלַי מִכְתָּב
אַהֲבָה אֶחָד הִתְעַכֵּב בְּבֵית הַדֹּאַר.
עַכְשָׁיו אַחֲרַיִךְ... אֵצֶל חָרוּז הוֹלֵם
וְגָלוּת... מֵיטִיבִים הָעֵצִים אֶת עֲמִידָתָם וְצוֹחֲקִים.
אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק אֵלַיִךְ וּמִשְׁתּוֹקֵק, בְּטָבְלֵךְ
בְּשִׁמְשֵׁךְ בַּמֶּרְחָק. זֶהוּ קֵיץ-הַסְּתָיו
כְּחֻפְשָׁה שֶׁלֹּא בְּעִתָּהּ. עוֹד נִלְמַד לָדַעַת
שֶׁזוֹהִי עוֹנָה הַמְּגִנָּה עַל צְרָכֶיהָ וְעַל אַהֲבָה
אַגָּדָתִית... מְאֻשֶּׁרֶת

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת לְאִוַלְתֵּנוּ וְצוֹחֶקֶת,

לָעוֹלָם לֹא אָשׁוּב, לָעוֹלָם לֹא תָשׁוּבִי!

מתוך הספר כפרחי השקד או רחוק יותר בתרגום שמואל רגולנט ועפרה בנג'ו
הספר עומד לראות אור ב'ספרי עתון 77'