מתוך אי הנחת

תמיד יש אי נחת, ובתוך אי הנחת פועלת הספרות, אומרת נורית גוברין בראיון עמה בגליון זה. גוברין, מחלוצי המחקר הביוגרפי כחלק ממחקר התרבות, מציינת את 'עריצות האופנה' השולטת באוניברסיטאות, אם זו קריאה פורמליסטית, מגדרית פוסט מודרנית או פוסט ציונית.
אף צבי לוז עוסק במאמרו "בזכות הסובייקטיביות" באי הנחת שבתוכה פועלת הספרות. צבי לוז טוען כי "חוקי יסוד" אינם יכולים להתקיים בספרות, בהיותם סותרים את הדחף היצירתי והאמנותי, ובהיות היוצרים שונים זה מזה, ויצירתם משתנה מפעם לפעם ואף מיצירה ליצירה.
רבקה שאול מנסה למצוא פשרה כלשהי בין חוויית הקריאה "העירומה" לחווית הקריאה המחקרית. באופן פרדוקסלי, היא מציינת, רוב גיבורי היצירה הספרותית, עוינים את בית הספר, והוא עוין אותם. כמורה לספרות לשעבר, היא תוהה, האם לא היתה מעין "סוהרת" של הספרות.

האמת שגם מעל דפי כתבי העת לספרות או לתרבות ולאמנות, מתקיים הפרדוקס המרתק הזה. מצד אחד - המאמרים התיאורטיים, רשימות הביקורת, הדיונים והדיבורים על. מצד שני - הדברים עצמם. אין לנו כל יומרה לפסוק, אך הדיון תמיד מעורר עניין, וגם הדברים כשלעצמם.
בגליון זה פרסומים ראשונים של ניר מעיין, שלומית ירון ומירי פשצ'יק, וכמדי שנה, כתבה נרחבת על פסטיבל ישראל.

ארנה לנגר פותחת את סקירתה על פסטיבל ישראל בציון העובדה שלמרות הקיצוצים בתרבות, הצליח הפסטיבל לגייס תרומות. ואי אפשר לעבור לסדר היום בלי כמה מילים על תקציב התרבות, המקוצץ תדיר, ולאור העובדה שהתבשרנו על קיצוץ נוסף בתקציבו של 'עתון 77' שהשנה מלאו לו 31 שנה.

בעידן תרבות הצריכה, התרבות - כוונתנו לתרבות כאפשרות להרחבת אופקים, טעם ודעת - היא מקל בגלגלי הקדמה. את הקדמה הזאת מניעים על ידי השטחתו של הציבור, שסיעור מוחות אינטלקטואלי יתרחש בעבורו באמצעות תקשורת צעקנית (ואת רגש החמלה שלו יפנה למודחי תוכנית הריאליטי האחרונה). זה עובד - בינתיים.
וזה מסוכן. ללא מטען תרבותי מקומי אמיתי - מה יחזיק אותנו כאן? ערכים? אהבת מולדת? אהבת השפה? אלה אינם נרכשים בקניון ואינם מעניקים פרסים או פרסום.
חינוך? גם אם (חלומות באספמיה) יגדילו את קמצוץ שעות הלימוד לספרות, לתנ"ך ויוסיפו מעט פילוסופיה - איזו ספרות, איזו תרבות ישראלית נוכל ללמד לכשתושג אוטופיה זו?
לצרוך אפשר בכל מקום בעולם, תרבות אינסטנט אפשר לחוות בכל מקום. רווח והפסד אינם העניין כאן. "מוצר" תרבותי רוחני אינו יכול להתמודד באמצעות כוחות שוק עם הזמזום הבלתי פוסק שמשמיעות מסחטות הרגש המקצועניות.
מנהיגות אחראית צריכה לדעת את זה. תפקידה של מנהיגות הוא לעודד עשייה גם כנגד טרור רוחני, כנגד הלא כלום המאיים לכלותינו.
עיתון 77 - למרות שמקצצים בתקציבו מדי שנה ללא רחם (ואף 'מייעצים' לו לאתר אפיקים מסחריים ומשתלמים, או אולי תורם נדיב) - עדיין ממשיך להופיע. ונקווה שימשיך.
וזה המקום להזכיר את 'קשת החדשה' שנפלה חלל יחד עם מייסדה אהרון עמיר ז"ל ואת 'סטודיו' שכנראה הולך בעקבותיו.


ברכות המערכת לחברנו
פרופ' ששון סומך
על זכייתו בפרס א.מ.ת