רפי וייכרט
פגישה
אתה יושב מול אשה יפה. עיניך טובעות בפניה. לוּ יכולת היית מחבר מצח למצח, גולגולת לגולגולת, מניח למוחך להתחבק עם מוחה. אבל אתה מבחוץ והיא בחיוכה. פניני שיניים. מגדל צוואר. מוטב לשתוק שהרי המילים לָשות מזה מיד קלישאה. ואולי אפשר לך לפרושׁ לשולחן צדדי ולכתוב שיר שימיר מציאות במקצבי שורות? הדם חוגג בך כמו בחבית רועמת. אתה רואה חוף ים, הרים מיוערים, ארגז חול ובו שני ילדים בצהריים רחבים. אבל אינך יכול לחרוג מתוך שנותיך או לרוץ בחזרה, אכילס קל רגליים, על גבי הכדור למקום מפגש אחר בין ישויותיכם. אתה יושב מול אשה יפה, עיניך במצחה, בשׂערה. משלם את החשבון.